קיוטו היא עיר שבה ההיסטוריה היא לא מוצג מוזיאוני, אלא משהו חי ונושם שצועד לידך ברחוב.
- מקדש פושימי אינארי (Fushimi Inari-taisha): המקום הכי מצולם ביפן, ובצדק. עשרות אלפי שערי "טוריי" (Torii) אדומים-כתומים יוצרים מנהרות אינסופיות במעלה הר האינארי.
- המסתורין של ה"טוריי": כל שער נתרם על ידי עסק שביקש הצלחה, אבל מה שבאמת מעניין הוא מה קורה כשסוטים מהמסלול המרכזי. ישנן פינות נידחות בהר עם מקדשים זעירים, עצי ענק וקברים נשכחים עטופים בבד מקודש (מזכיר את התמונה הקודמת!). אומרים שמי שצועד שם לבד בליל ירח יכול לשמוע את שועלי ה"אינארי" (השליחים של האל) לוחשים לו את העתיד.
- ה"גיון" (Gion) והגיישות הנסתרות: רובע גיון הוא המקום לראות "גייקו" (Geiko) ו"מאיקו" (Maiko) אמיתיות. אבל הן לא הולכות ברחוב הראשי.
- הזווית של GETYA: המסתורין הוא הניתוק שלהן. הן נעות בין ה"אוקייה" (בתי גיישות) ל"אוצ'איה" (בתי תה) בסמטאות צרות, מוגנות מהתיירים. רבים מדווחים על תחושה של "החלקה בזמן" (בדומה למה שקרה בוורסאי!), כשהן מופיעות ונעלמות בין הצללים של הלילה בגיון.
🌸 המסתורין המעודן :
- מקדש קיומיזו דרה (Kiyomizu-dera): המקדש נבנה על צוק בגובה רב, כולו מעץ, ללא שימוש במסמר אחד. המסתורין הוא לא הנדסה, אלא מה שקורה מתחתיו. שם נמצא מפל המים הטהורים (Towa-no-Taki). המבקרים עומדים בתור כדי לשתות מהמים הללו, שכל אחד משלושת הזרמים שלו מבטיח משהו אחר: אהבה, בריאות או הצלחה.
- טקסי התה (Chanoyu): זהו לא "לשתות תה". זהו טקס רוחני, מדיטטיבי, שבו כל תנועה, כל כלי וכל מילה מחושבים מראש. המסתורין נמצא בדיוק הזה. הטיפ של GETYA: חפשו טקס תה שמועבר על ידי גיישה או מאיקו בגיון. שם, בין מסכי הנייר והריח של הטאטאמי, תבינו את עומק התרבות הזו.
- האסתטיקה של ה"וואבי-סאבי" (Wabi-Sabi): זוהי הפילוסופיה היפנית של מציאת יופי בלא-מושלם, בארעי ובפשוט. בניגוד לזהב של ורסאי או המקדשים בתאילנד, המסתורין היפני הוא ביופי של סדק בקערת קרמיקה או בעלה שנשר באגם.