על ראש צוק "איסט קליף" (East Cliff), כשמתחתיו גועש הים הצפוני, עומדים השרידים של אחד המנזרים המרהיבים והחשובים בנצרות האנגלו-סקסית. אבל התהילה האמיתית שלו הגיעה דווקא מהצד האפל של הדמיון.
📖 ההשראה של בראם סטוקר
בשנת 1890, סופר אירי בשם בראם סטוקר הגיע לחופשה בוויטבי. הוא חיפש מקום להירגע בו, אבל מצא השראה לסיוט.
- הספינה רפאים: בספר "דרקולה", הספינה "דמטר" מתרסקת על חוף וויטבי במהלך סערה אימתנית. מתוך הספינה מזנק כלב שחור ענק (הרוזן בשינוי צורה) ורץ במעלה 199 המדרגות אל עבר המנזר. הסיפור הזה מבוסס על ספינה אמיתית בשם "דימיטרי" שנטרפה על החוף הזה כמה שנים קודם לכן.
- השמות בספריה: בספריה הציבורית של וויטבי מצא סטוקר את השם "דרקולה", שפירושו ברומנית עתיקה הוא "דרקון" או "שטן", והשאר הוא היסטוריה מדממת.
🏗️ אדריכלות של רוחות רפאים
המבנה שרואים היום הוא בסגנון גותי אנגלי מוקדם מהמאה ה-13.
- הקשתות החלולות: מה שהופך את וויטבי לכל כך פוטוגנית בבלוג היא העובדה שהיא חסרת גג. הקשתות הגבוהות והדקות "ממסגרות" את השמיים, ובלילות ירח מלא, האור חודר דרך חלונות האבן העצומים ויוצר צללים שנראים כמו דמויות נעות.
- הגברת הלבנה (The White Lady): האגדה המקומית מספרת על הנזירה קונסטנס דה בוורלי, שהפרה את נדריה ונכלאה חיה בתוך קירות המנזר. אומרים שניתן לראות את דמותה הלבנה מביטה מהחלונות הגבוהים בשעת השקיעה.
🌊 המיקום: קצה העולם
וויטבי תמיד הייתה מבודדת. מצד אחד יערות עבותים (North York Moors) ומצד שני הים האינסופי.
- 199 המדרגות: הדרך היחידה להגיע מהעיירה למנזר היא טיפוס במדרגות אבן תלולות. בעבר, נושאי הארון היו צריכים להעלות את המתים במדרגות האלו לקבורה בכנסיית סנט מרי שליד המנזר. כיום, זהו מבחן כושר לתיירים ומקום עלייה לרגל לחובבי סגנון ה-Goth מכל העולם.
🕵️♂️ טיפים למבקר :
- פסטיבל הגותים (Whitby Goth Weekend): פעמיים בשנה העיירה מתמלאת באלפי אנשים לבושים בבגדים תקופתיים, מחוכים, כובעי צילינדר ואיפור כבד. זה הזמן הכי טוב לצילומים סוריאליסטיים שמשלבים את המנזר עם דמויות שנראות כאילו יצאו מהמאה ה-19.
- כנסיית סנט מרי: ממש ליד המנזר נמצאת כנסייה עתיקה עם בית קברות מצמרר. המצבות שם שחוקות מהרוח והמלח, והן נוטות בזוויות משונות בגלל תזוזות הקרקע. זהו אחד המקומות המפחידים והיפים ביותר לצילום.
- השעה המושלמת: אל תגיעו בצהריים. השעה של וויטבי היא ה-Blue Hour (מיד אחרי השקיעה). האור הכחלחל מדגיש את הקירות האפורים ונותן למקום את המראה המסתורי שלו.